הקרב על השדה והבית חלל ראשון בקרב 1938

אמציה כהן ז"ל
__________________________________________

אמציה כהן נולד בשנת 1905 במושבה באר טוביה. במאורעות 1929 הותקפה באר טוביה על ידי מאות מערביי

הסביבה. תושביה ניצלו מטבח, אך המושבה ננטשה, נבזזה ונחרבה. אביו של אמציה נפצע קשה. ההורים, שאיבדו את משקם, עברו למושבה

רחובות והיו שרויים במצוקה קשה. אמציה יצא זמנית מקבוצת "הצפון" ונחלץ לעזרתם. הוא עבד ברפתנות ובשמירה וסייע להם בשכרו.

בתחילת 1931 נסע אמציה לביירות שבלבנון, לעבוד כמדריך חקלאי באוניברסיטה האמריקאית שם. תוך כך, המשיך לשמור על קשר מכתבים עם חברי קבוצת "הצפון". בתחילת 1932 חזר לארץ ולקבוצה, ובסוף השנה, ב-7 בנובמבר, היה שותף להקמת קיבוצם רמת יוחנן בעמק זבולון.

ברמת יוחנן היה אמציה דמות בולטת בחיי החברה ובעבודה. תרמו לכך נסיון חייו המגוון, ידיעותיו המקיפות בענפי העבודה השונים, וכושר הביטוי העשיר והייחודי שלו. הוא שמר על שדות הקיבוץ והחורשה שבסביבתו, ועבד כרפתן, רועה צאן וחקלאי. במקביל פיתח יחסי ידידות עם ערביי הסביבה, בהם בני הכפרים ח'ירבת הוושה, ח'ירבת כאסאייר, ח'ירבת סעסע והשבט הבדווי ערב אל-עומאריה.

במאורעות 1936 ואילך נטל אמציה תפקיד מרכזי בשמירה בקיבוץ. הוא שימש נוטר ושירת גם ב"פלוגות השדה" (פו"ש) של "ההגנה" וב"פלוגת האש" שהוקמה ביוזמתו של אורד וינגייט ופעלה תחת פיקודו. ב-13 ביולי 1938, אחר הצהריים, התקיפה כנופייה ערבית חברים מרמת יוחנן שעסקו בקטיף תירס בשדות הקיבוץ. אמציה וקבוצת נוטרים מהקיבוץ חשו למקום ופתחו בקרב עם הכנופייה. במהלך חילופי היריות נפצע אמציה קשה. תגבורת של נוטרים מקיבוץ אושה הסמוך סייעה להדוף את ההתקפה ולהבריח את הכנופייה עם רדת הערב. אמציה, שהועבר לטיפול בבית-החולים "עזרה" בחיפה, מת מפצעיו למחרת, ב-14 ביולי 1938.

תיאור מהלך הקרב בו נהרג אמציה
__________________________________________

מתוך אתר ארכיון ההגנה שמביא שפע פרטים ודיוקן מרתקים על האיש והתקופה...

....."הצופה שעמד על מגדל המים ברמת-יוחנן, גילה בשעה 16.15 דמות אדם שהופיעה מצפון לרמת-יוחנן על רכס הגבעה, במרחק לא רב משדה התירס הקיצוני ביותר שבו עבדו אותה שעה מספר פועלים" מאנשי הקיבוץ. "כעבור רגע קט", ממשיך התיאור, "ניתן אות על ידי האלמוני ועל אותו הרכס הופיעה קבוצה בת 15 ערבים לערך, מזוינים ברובים. הקבוצה החלה להתקדם בכיוון אל שדה התירס". הצופה הזעיק את הנוטרים שנמצאו בתחומי הקיבוץ עצמו.

בינתיים התקדמה הכנופייה הערבית לעבר שדה התירס. "החבר מאיר שמר על העובדים בשדה כשהוא רכוב על סוסתו. הוא הרגיש בהופעת האויב כשהללו היו כבר במרחק של 150 מטר ממנו, קפץ מעל הסוסה ופתח באש בכיוון אל המתקדמים. סביבו התרכזו יתר החברים שעבדו בשדה, ויחדו היוו קבוצת-אש בת 4 כלים בפיקודו, התקפת האש של יחידה זו על האויב הרתיעה אותו אל אחורי הרכס".

באותו הזמן, הנוטרים שהוזעקו בקיבוץ "התרכזו ליד השער הצפוני, שם נחלקו לשתי יחידות, האחת הוסעה במכונית אל חלקת התירס שבה החל קרב האש, לתגבורת. השניה בפיקודו של אמציה התקדמה צפונית מזרחית על מנת להקיף את האויב ולחסום לו את דרך נסיגתו. ואמנם הצליחה יחידה זו להגיע מן האגף עד ל-200 מטר מעמדותיהם של הערבים שהתבצרו בינתים מאחורי גדר אבנים עבה והמטירו אש בכיוון אל המתקדמים".

כעבור זמן מה, חברה למאיר ולפועלים שבשדה תגבורת בת שישה נוטרים מקיבוץ אושה הסמוך. "בא שיתוק בפעולה: הערבים היו מבוצרים מאחורי גדר האבנים. הקבוצה של מאיר בהיותה בשדה גלוי לא יכלה להתקדם, והערבים המטירו אש חזקה עליה מתוך עמדותיהם המבוצרות. לפי הוראותיו של מאיר החלה יחידת אושא להקיף את האויב ולהתקרב לאגפו מצד מערב".

תוך כך, ובמפתיע, "היחידה של אמציה [...] החלה מקבלת אש לאגפה הימני מצד צפון ע"י קבוצה אויבת שניה שהופיעה על יד גל האבנים אשר בקרבת הכרם הערבי [...]. התלקח קרב אש בין קבוצת אמציה וקבוצת האויב. בקרב זה נפצע פצעי מות החבר אמציה כהן וחבר שני נפצע באופן קל".

פעולת איגוף הכנופייה הערבית מכיוון מערב, שביצעה התגבורת מאושה, הפתיעה את הכנופייה

ולאחר קרב קצר נסוגו שני הכוחות הערביים מעמדותיהם ונעו אל הכפר ח'ירבת כאסאייר. "החשיך היום והפעולה נסתימה".

"סוקר רגיל לא יראה בתאור העובדות, במהלך הפעולות, בהתפתחות ובצרוף העלילות ענין נכבד לענות בו", נכתב בהמשך הרשימה. אולם "מי שעוקב בערנות אחרי הנסיונות שנתנסינו בהם יקבע שבקרב זה הפכה ההתגוננות הפסיבית להגנה אקטיבית. לא היתה בה תשובת אש מן העמדה על מנת להבריח את האויב, לא היתה צפיה [ציפיה] דוממת להסתלקות המתנקשים, פסקה הכניעה ליזמתו של התוקף".